חלק לא מבוטל מבקשות הפירוק אשר מוגשות לבית המשפט המחוזי, מוגשות על ידי עובדים אשר לחברה חוב כלפיהם בגין שכר עבודה ו/או פיצויי פיטורין אשר לא שולמו.  תופעה זו נפוצה בעיקר כאשר לחברה אין כל נכסים לפרוע את חובותיה, ואין נושה אשר יש לו האינטרס לשלם את שכר הטרחה של עורך הדין הכרוך בהליך כזה. לעובדים, לעומת זאת, יש אינטרס להביא לפירוק החברה, על מנת לזכות בגמלה המגיעה להם מן הביטוח הלאומי, במקרה שהחברה נותרה חייבת להם שכר ו/או פיצויי פיטורין. כפי שנראה להלן, קיימים מספר שיקולים אשר כדאי לקחת בחשבון, על מנת לצמצם את חבות המס של העובד.

זכאות לגמלה בפירוק חברה

   פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה ? 1995 ("חוק הביטוח הלאומי") דן בזכאותו של עובד לגמלה מאת הביטוח הלאומי בגין שכר ופיצויי פיטורין שלא שולמו לו, בין היתר, במקרה שכנגד המעביד של אותו עובד ניתן צו פירוק והוא פירוק על ידי בית משפט או בהשגחתו.

בפרק זה נקבעים התנאים והסכומים המקסימליים הניתנים לעובד על ידי הביטוח הלאומי.  סעיף 183 קובע כי סכום הגמלה יהיה "סכום חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורין שמעבידו חייב לו, עד לסכום שלא יעלה על השכר הממוצע כפול עשר לכל עובד". לפיכך, נכון ל- 1 בינואר 2001, הסכום המקסימלי אשר יכול העובד לקבל מהביטוח הלאומי עומד על 69,640 ש"ח, על אף שייתכן שחוב החברה כלפיו בגין שכר עבודה ופיצויי פיטורין עולה על סכום זה.

על מנת להיות זכאי לגמלה האמורה לעיל, על העובד, ככל נושה אחר בחברה, להגיש תביעת חוב למפרק החברה על פי המועדים אשר נקבעו בחוק.

סעיף מעניין לא פחות, הינו סעיף 187 אשר כותרתו "זקיפת חובות". על פי סעיף זה, במקרה שחוב המעביד עולה על סכום הגמלה אשר שולם על ידי הביטוח הלאומי, אזי תיזקף תחילה הגמלה המגיעה לעובד לחוב שכר העבודה, ואחריו ? לחוב פיצויי הפיטורין. 

זקיפת הגמלה לשכר עבודה או לפיצויי פיטורין ? האם זה משנה?

   על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ("הפקודה"), שכר עבודה של עובד הינו הכנסה החייבת במס על ידי העובד. עם זאת, על פי סעיף 9(7א) לפקודה, פיצויי פיטורין פטורים ממס, בגבולות של משכורת חודשית אחת לכל שנת עבודה לפי המשכורת האחרונה ולא יותר מ- 9,320 ש"ח (נכון ל- 1 בינואר 2001).

לפיכך, ייחוס הגמלה לשכר העבודה ורק אחר כך (לגבי היתרה, אם בכלל) לפיצויי פיטורין, עלול ליצור מצב בו על אף שהגמלה לא כיסתה את כל חוב החברה כלפי העובד (דהיינו שכר עבודה ופיצויי פיטורין), העובד משלם מס על הגמלה כאילו היה זה שכר עבודה.

דוגמא

   עובד המשתכר 23,000 ש"ח בחודש ואשר עבד 3 שנים בחברה, תובע את המפרק עבור שלושה חודשי משכורת ופיצויי פיטורין עבור שלוש שנות עבודתו. לאחר שנמצא כי קופת החברה ריקה וניתן צו פירוק לחברה, יתבע העובד את החוב מהביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי ישלם לעובד סך של 69,640 ש"ח אשר ממנה ינוכה מס הכנסה על 69,000 ש"ח (אשר ייחשבו כשכר עבודה) והיתרה, אשר תיחשב כפיצויי פיטורין, תהיה פטורה ממס. דהיינו  סכום ה"נטו" אשר יקבל העובד יהיה כ- 39,921 ש"ח (עבור שכר עבודה)+ 640 ש"ח (עבור פיצויי פיטורין) = 40,561 ש"ח.

אם, לעומת זאת, אותו עובד היה תובע פיצויי פיטורין בלבד (69,000 ש"ח) אזי הסכום "נטו" שהיה מתקבל לידיו היה 9,310 X  3 = 27,930 ש"ח (עבור פיצויי הפיטורין הפטורים ממס, בהתאם לסעיף 9(7א) לפקודה) ועוד 27,348 ש"ח (עבור יתרת פיצויי הפיטורין החייבים במס), דהיינו, הסך אשר היה מתקבל על ידי העובד היה 55,278 ש"ח. מדובר על הפרש של למעלה מ- 14,700 ש"ח. יש לציין כי הדוגמא הנ"ל ניתנת לצורך המחשה בלבד, ויש לקחת בחשבון מרכיבים נוספים כגון, את התשלומים אשר לא הועברו על ידי המעביד לקופות גמל, את נקודות הזיכוי של העובד, וכן את הסכומים אשר הופרשו על ידי המעביד לטובת פיצויי פיטורין. כמו כן, חישובי המס על הכנסת העובד הינם בהנחה שהעובד המשיך לעבוד, באותה שנת מס, בעבודה אחרת ובמשכורת דומה, מיד לאחר סיום עבודתו בחברה שהתפרקה. 

בשורה התחתונה

   מן הדוגמא לעיל עולה, כי ישנם מספר משתנים אשר יש להביא בחשבון בעת הגשת תביעת חוב על ידי עובד לחברה בפירוק, כאשר ברי לעובד כי לחברה אין כל נכסים לפרוע את חובו. משתנים אלו כוללים, בין היתר את: (1) גובה שכר העבודה של העובד, (2) מספר החודשים שלא שולמה לעובד משכורת, (3) מספר השנים בהן עבד העובד בחברה, (4) תנאי עבודתו (אם בכלל) לאחר סיום עבודתו בחברה, באותה שנת מס, וכן- (5) סך ההפרשות שבוצעו כבר על ידי המעביד לקופת הגמל או ביטוח המנהלים של אותו עובד (הן לתגמולים והן לפיצויים).