| כללי |

מעת לעת, מתעוררת השאלה כיצד יכולה חברה לחשב את היקף חבותה לתשלום תמלוגים למשרד המדען הראשי, והאם כתוצאה מהתקשרותה של חברה בהסכם למתן זיכיון לממכר מוצריה, יש משום הקמת חובת תשלום תגמולים. מאמר זה יתאר את עיקרי המגבלות, החובות וההשלכות החוקיות, אשר אליהן יש לתת את הדעת לצורך בחינת השאלה האמורה. לענייננו, נבדוק שני היבטים עיקריים הנוגעים לחובת התשלום כאמור. האחד, מהי ה"הכנסה" החייבת בתשלום תמלוגים, והשני, האם הסכם למתן זיכיון הינו הסכם אשר עולה לכדי "מכירת המוצר".

| החוקים הרלבנטיים |

חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד-1984 [לנוסח החוק הקליקו כאן]

החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד-1984 (להלן: ה"חוק") קובע כי "מי שניתן לו אישור ישלם, לאוצר המדינה, תמלוגים מכל הכנסה הנובעת מהמוצר, שפותח במסגרת התכנית או הנובע ממנה, לרבות שירותים הנלווים למוצר או הכרוכים בו".

סעיף 4 לחוק קובע כי "מוצר" הוא:

" נכס מוחשי או ידע, לרבות תהליכי ייצור ותוכנת מחשבים"

סעיף 21(א) לחוק, מגדיר כי המונח "הכנסה" הנובעת מהמוצר, יוגדר בתקנות לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (שיעור התמלוגים וכללים לתשלומם), התשנ"ו-1996.

סעיף 21(ג) קובע כי "התמלוגים ישולמו בשיעורים ולפי כללים שיקבעו השרים בתקנות לאחר התייעצות בועדת המחקר".

תקנות לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (שיעור התמלוגים וכללים לתשלומם), התשנ"ו-1996 [לנוסח התקנות הקליקו כאן]

על פי תקנות לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (שיעור התמלוגים וכללים לתשלומם), התשנ"ו-1996(להלן: "התקנות"), ". . . מקבל האישור ישלם לאוצר המדינה תמלוגים ממכירת המוצר עד לסכום מצטבר השווה לסכום המענק . . .".

בהתאם לסעיף 2(ב) לתקנות, תשלום התמלוגים יתבצע "למן תחילת המכירות של המוצר הראשון שיוצר בהתאם לתוכנית".

"מכירת המוצר" מוגדרת בתקנה 1 לתקנות כ"התקשרות חוזית לעניין הקניה, העברה, החכרה, השכרה ומתן זכות לייצור, לשיווק או לשימוש במוצר עצמו, בפיתוח שלו לרבות כאשר המוצר משמש חלק מטובין אחרים, וכן יצירת התחייבות למתן שירותי תחזוקה, התקנה, הדרכה, ייעוץ, ביצוע יישומים וכל שירות אחר הקשור למוצר".

| למה התכוון המחוקק בביטוי "הכנסה"? |

כאמור, כאשר ניתן אישור, מקבלו חייב בתשלום תמלוגים על כל "הכנסה" אשר נובעת מ"המוצר" (סעיף 21(א)). החוק אינו מפרט מהי "הכנסה", אך קובע כי המונח יקבל את הפרשנות אשר ניתנה לו על ידי השרים בתקנות. ע"פ החוק, המונח "הכנסה" מהווה את הבסיס החוקי לגביית התמלוגים, אי לכך, ללא הגדרתו, לא ניתן לחשב חובותיו של מקבל המענק לעניין תשלומם. בצורה פשוטה, המונח "הכנסה" עומד במרכזה של השאלה "מהו סכום הבסיס לחישוב תשלום התמלוגים?".

החוק קובע בסעיף 21(ג), כי שיעורי התמלוגים, יקבעו על ידי השרים בתקנות. לשם הבהרה, נושא "שיעורי התמלוגים" עומד במרכזה של השאלה "כיצד וכמה משלמים?".  

מקריאת החוק והתקנות, עולה כי השרים התעלמו לחלוטין מהצורך המפורש להגדרת המונח "הכנסה", למרות שקבעו בתקנות את שיעורי התמלוגים ואת אופן תשלומם. יתרה מכך, על פי הצהרת השרים בכותרת התקנות, אשר מגדירה את הסעיפים שמכוחם מתקינים השרים את התקנות, נעלם לחלוטין סעיף 21(א) לחוק, הווה אומר, השרים התעלמו מהחובה להגדיר את המונח "הכנסה" אשר מהווה את הבסיס החוקי לחישוב גביית התמלוגים. במקום זאת, התקנות מגדירות את המונח "מחיר המכירה" אשר עם פרשנות מסוימת ניתן להבין כי זהו למעשה תחליף להגדרת המונח "הכנסה". מחד, מחוקק המשנה לא ניצל את הסמכות אשר ניתנה לו לצורך הגדרת המונח "הכנסה", ומאידך הפעיל סמכות אשר לא הייתה בידו לשם הגדרת המונח "מחיר המכירה", אשר למרבה הפלא עושה שימוש במונח "הכנסות". מכאן נובע כי לכאורה אין אחיזה חוקית לחישוב הבסיס לגביית התמלוגים, שכן מחוקק המשנה פעל בלא סמכות.

| חובת תשלום תמלוגים בעבור הענקת זיכיון לבלעדיות |

כאמור לעיל, הותקנה תקנה אשר קובעת כי מקבל האישור ישלם לאוצר המדינה תמלוגים ממכירת המוצר, עד סכום מצטבר השווה לסכום המענק (ראה ת'2(א)), ותשלום התמלוגים יתבצע למן תחילת המכירות של המוצר הראשון שיוצר בהתאם לתוכנית. כאמור לעיל "מכירת מוצר" הוגדרה על ידי השרים כ"התקשרות חוזית לעניין ... מתן זכות לייצור, לשיווק או לשימוש במוצר עצמו, בפיתוח שלו לרבות כאשר המוצר משמש חלק מטובין אחרים, וכן יצירת התחייבות למתן שירותי תחזוקה, התקנה, הדרכה, ייעוץ, ביצוע יישומים וכל שירות אחר הקשור למוצר"

על כן, נקודה נוספת אשר עלינו לבחון, במידה ולא יוטל ספק בחוקיות התקנות, היא האם הסכם מתן זיכיון למפיץ נכלל בהגדרת מכירת מוצר.

נניח כי החברה הנדונה העניקה למפיץ כלשהו זיכיון בלעדי לבצע פעולות שונות הקשורות במוצר מסוים בחו"ל. למעשה, מהותו של הזיכיון וייחודיותו היא - הבלעדיות. חשיבותה של הבחנה זו הנה מכרעת; הרי מהי הסיבה לרכוש זיכיון רגיל בעבור תמורה, כאשר כל חברה מתחרה אחרת באזור עלולה להפוך למפיץ גם כן!? על כן, ברור לכל, כי התמורה אשר קיבלה החברה הינה בעד הבלעדיות בלבד ? כלומר, כלי עסקי-מסחרי אותו השכילה החברה למכור. "בלעדיות" איננה "מוצר" כהגדרתו בסעיף 4 לחוק, ועל כן, מכירת בלעדיות, איננה עולה כדי "מכירת המוצר". על כן, הכנסות ממכירתה של בלעדיות כאמור, אינן חייבות בתשלום תמלוגים.

יש לציין עוד, כי גם ללא הענקת בלעדיות, לעניות דעת כותב מאמר זה, עצם רכישת זיכיון מחברה להפצת מוצריה - לרבות הזכות להפצת מוצרים עתידיים - גם היא כשלעצמה איננה מקימה עילה לתשלום תמלוגים. התמלוגים במהותם, משתלמים בגין מכירת מוצרים אשר פותחו בסיוע כספי מענק ממשלתי. לחברה יכול שיהיו מספר מוצרים שונים, אשר רק אחד מהם פותח בסיוע כספי מענק כאמור, ורק בגינו על החברה לשלם תמלוגים. לכן, לא יעלה על הדעת כי בהסכם התקשרות עם זכיין אשר רכש את הזיכיון בעבור תשלום, תידרש החברה לשלם תמלוגים בטרם מכרה אפילו מוצר אחד או שירות בגין מוצר, אשר מחויב בהפרשת תמלוגים למדינה.

| לסיכום |

כפי שעולה מן האמור לעיל, לכאורה הכנסות המתקבלות כתמורה בגין מתן זיכיון הפצה למפית כלשהו, אינן חייבות בתשלום תמלוגים למדען הראשי. בנוסף, קיים ספק רב באם התקנות לעניין זה (כפי שפורט לעיל) בניסוחן הנוכחי, תעמודנה במבחן שיפוטי (זאת, כמובן, במידה והסוגיה תגיע לפתחו של בית המשפט). למרות זאת ולמען הזהירות, יש לציין, כי פרשנות רחבה שהמדען הראשי ובתי המשפט עלולים להקנות להגדרות השונות הנזכרות לעיל, אף אם אינן סבירות, עלולות להוות עילה לדרישה, מלאה או חלקית, לתשלום תמלוגים גם בגין הענקת זיכיון להפצת מוצרים בטרם נמכרו מוצרים הפועל.

יש לכם שאלות? צרו עימנו קשר